צו ירושה

הליכי ירושות הם מאוד שכיחים, משום שלהבדיל מנושאים אחרים שנכללים ב-"דיני משפחה", ענייני ירושה הם עניינים שכמעט כל אדם ייתקל בהם לפחות פעם אחת בחייו, בין אם במקרה מוות של אחד ההורים או אחים וכיו"ב. במאמר זה נעסוק בדיני ירושה בישראל, נסביר את עקרונות היסוד בתחום, וכן נסביר מה ההבדל בין ירושה לצוואה, ומה ההבדל בין צו ירושה לבין צו קיום צוואה. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, אך המאמר איננו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין משפחה בעל ניסיון.

חוק הירושה – התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"):

החוק שמסדיר את דיני הירושה בישראל, הוא חוק הירושה. חוק הירושה קובע כעיקרון בסיסי, כי בעת מותו של אדם, עיזבונו (כלומר – כל הרכוש שלו) עובר ליורשיו. בהתאם, עיקרון נוסף הוא, כי הורשה יכולה להיעשות לפי הורשה לפי דין, או לפי צוואה. זאת ועוד, חוק הירושה קובע כי כל אדם זכאי להוריש וזכאי לרשת, אלא אם כשרותו נשללה על ידי צו שיפוטי. בהתאם לכך, חוק הירושה קובע גם כללים מוסריים, לפיהם אדם שהתנקש באחר כדי ליהנות מצוואתו, או שזייף צוואה, לא יהיה כשיר לרשת אותו. עוד עיקרון שמפורט בחוק הירושה, הוא עיקרון ההסתלקות, שמאוד רלוונטי במקרים שבהם אדם נפטר, וילדיו מוותרים על הירושה, לטובת אימם (אשת המנוח). עיקרון ההסתלקות קובע כי יורש רשאי להודיע בכתב, כי הוא מוותר על חלקו בירושה. 

ירושה לפי דין:

סעיף 10 לחוק הירושה, קובע כי בעת מותו של אדם, עיזבונו עובר ליורשיו (במידה ולא הותיר אחריו צוואה). החוק בעצם קובע ברירת מחדל, שנקראת "ירושה לפי דין", לפיה מחצית העיזבון של המנוח תועבר לילדיו ואילו המחצית לבן או בת זוגו. ישנן התאמות בחוק הירושה לגבי דירת מגורים שבה מתגוררת בת הזוג של המנוח בחייו, אך זהו העיקרון הבסיסי של ירושה לפי דין. 

בהתאם, כדי לממש ירושה לפי דין, יש לפנות לרשם הירושה ולבקש צו ירושה. לרוב, לאחר תקופת המתנה בה יפורסם בפומבי דבר הבקשה לצו ירושה, יינתן הצו. במידה מוגשת התנגדות לצו הירושה (למשל על ידי בן או בת זוג קודמת או אחד הילדים), הרי שאז הדיון בהתנגדות ייערך בבית המשפט לענייני משפחה. במידה ובית המשפט לא התערב, הרי שיינתן צו ירושה, ולאחר מכן אפשר למעשה לממש את הירושה, כגון – להעביר בעלות בנכס, חשבונות בנק ועוד. 

ירושה לפי צוואה:

היה ואדם נפטר אך הותיר אחריו צוואה, הרי שדבר הצוואה יחייב את היורשים, ובלבד שהצוואה נערכה לפי דין. יש ארבעה סוגי צוואות. נסביר:

צוואה בכתב – זו הצוואה השכיחה ביותר. היא נעשית בכתב ונחתמת בחתימת ידו של המוריש, וכן היא נושאת תאריך. אפשר לשנות צוואה בכל עת, כל עוד המצווה בחיים. 

צוואה בפני עדים – גם זו צוואה שכיחה למדי. מדובר בצוואה בכתב שכוללת פרטים של שני עדים, שמוסיפים את חתימתם כדי להוסיף תוקף לצוואה ואמינותה. 

צוואה בפני רשות – זו צוואה שנעשית בפני רשות. ניתן להקריא אותה לפרוטוקול בית משפט או בית דין דתי, או בפני רשם הירושה, ואפשר גם להפקיד אותה אצל רשם הירושה. 

צוואה בעל פה – צוואה בעל פה, מכונה צוואת "שכיב מרע", משום שהיא נוגעת למקרים שבהם אדם גוסס, או מאמין שהוא גוסס. אז, ניתן לצוות בעל פה בפני שני עדים, אשר יכתבו זיכרון דברים על דבר הצוואה, ואת זיכרון הדברים הם יהיו חייבים להפקיד בפני רשם הירושה. במידה והמצווה לא נפטר בתוך חודש מיום מתן הצוואה, הרי שאז הצוואה תבוטל. זו למעשה צוואת ברירת מחדל, שלא ניתן לערוך כך סתם, אלא בנסיבות קשות. 

כיצד בעצם מממשים צוואה? לשם כך יש להגיש בקשה לצו קיום צוואה. הפרוצדורה מאוד דומה לצו ירושה: יש להגיש בקשה לרשם הירושה. דבר הבקשה יפורסם, ובמידה שלא מוגשת התנגדות, ניתן צו קיום צוואה. אם מוגשת התנגדות, הרי שאז ייערך דיון בפני בית המשפט לענייני משפחה. במידה והאחרון לא התערב, הרי שיינתן צו. אם בית המשפט מתערב, הרי שאז ניתן לתקן את הצוואה, או לתת כל הוראה אחרת. ברגע שניתן צו, ניתן לממש את הצוואה. 

לסיכום:

במאמר זה עסקנו בדיני הירושה בישראל. הסברנו מהו החוק המוביל בתחום, פירטנו מה ההבדל בין ירושה לפי דין, לירושה לפי צוואה, וכן סקרנו את ההבדל בין צו ירושה לבין צו קיום צוואה. את המאמר נסיים בהמלצה חמה – להיעזר בעורך דין משפחה בעת הצורך.